<h1>פירוש קדמון</h1>
<h2>דף לד:</h2>
פיר' אכטא טייעא, אלמצל אלערבי. ראשון ושיני מותר. כיון דשמינא פיר' שהיו עושין מן הדגים ציר שתי פעמים, פעם ראשון ושיני. ופעם ראשון ושני הא שמן ואין צריך למרמא ביה חמרא שלישי קליש שומניה וצריך למירמא ביה חמרא הילכך פעם שלישית אסור. פיר' נמילא דעכו, מינא עכא. ופיר' סולמא דצור שם מקום [ש]היין מצוי ביה הרבה כולי, מאי איריא רוב אפילו מיעוט ופריק' אי אמרת רוב איכא מיעוט אבל אם תאמר מיעוט הוי מיעוטא דמיעוטא, ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר' מאיר. פיר' תורמינך שעתך. תנשא אותך שעתך למעלה. הא דקתני אסורה באומר בגמר זביחה הוא עובדה וישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. לכך עד שעת גמירת שחיטתה היא אסורה כול'. אמר לו והלא קיבת העולה חמורה מקיבת הנבלה שהיא כללי למזבח ואסור לכהן לאכול ממנה כלום. וכיון שהתירו להם לשרוף קיבתה שמע מינה דאינה חשובה כבשר. ניחא להו בניפחיה דשביח שכל מה שיהא לו שבח בבהמת עבודה זרה ניחא להו ביה ואפילו פירשה אבל בשור הנסקל לא ניחא להו בניפחיה כי הוא הולך להריגה.
<h2>דף לה.</h2>
ערבין עלי דברי דודים והם דברי חכמים יתר מדברי תורה. מישום ניקור שמא ניקרו הנחש וכיוצא בו, ואם אוכלו אדם ממיתו, אלא מעתה יבשה תשתרי שאם תהא יבשה אין הנחש מנקרה ואיבעית אימא אם היה בה ניקור ויבשה האירס שבה נימוח והולך ממנה. אלא בלא צחצוחי חלב. ופירושו שהגבינה לעולם יש בו לחלוחית ממי החלב. ולא תהא יבש וכיון שיש בזה לחלוחית זיהרא קאיי וחישינן מישום ניקור פיר' אם היה בה ניקור אירס הנחש אין האירס מניחו ליבש לכך אם הוא יבש לא חישינן מישום אירס נחש.
<h2>דף לה:</h2>
פיר' כאן לפני חזרה, וכאן לאחר חזרה היתה קיבת שחיטת הנכרי נבלה, לאחר חזרה הותרה. ופירש לפני חזרה עת ששאל ר' ישמעאל את ר' יהושע מפני מה אסרו גבינת הגוים ואמר לו מפני שמעמידין אותה בקבת נבלה וכיון דהקשה לו ר' ישמעאל חזר בו ר' יהושע ואמר מפני שמעמידין אותה בקיבת עגלי עבודה זרה. שמעינן מינה דר' יהושע חזר בו ממה שאמר שקיבת שחיטת נכרי נבלה כול'. פיר' שרף הוא החלב היוצא מן האילנות ומן הפירות הפגין ומן העלין כגון עלה תאנה שכשחותך אותם אדם יוצא מהם כגון חלב ובאלערבי יקאל אלצמג. קרי ביה עלי מות, כלומר מי שהוא ממונה על מות אוהבך.
אי משום איערובי חלב טהור בחלב טמא בהדי הדדי נוקים, פיר' נעמיד זה החלב דחישינן שמא נתערב אם עמד בידוע שלא נתערב. פיר' נסיובי. המים שיוצאים מן החלב. איכא בגבינה איטיאפי והם כגון ניקורים קטנים וישאר בהם לחלוחית נסיובי אימר חלב טמא הוא. ופיר' פלטיר אדם שלוקח הלחם מן הנחתומין ומוכרו לבני אדם. איבו מנכית ואכיל אבי מצרי דמתא כדי להתרחק מן העיר עצמה ולא אתי לידי חתנות.
<h2>דף לו.</h2>
זליפתן של כלים אסורין, פירוש כלים אסורים כגון קדרה בת יומה. [עה"ג כגון קדרה בת יומא שבישלו בה בישולם ובאותו היום שנתבשל בה בישול הגוים זילפו בה השמן] שמא יזלפוהו מן החביות בכליהם שהן געולין ממאכלותם.
<h2>דף לו:</h2>
אי איכא גוי כולו, וקא עבר עלה האי גברא. פירושו אם ישראל כולם נוהגים בדבר איסור ואתא אחד מהם וקא מתיר לו עליה נאמר ואותי אתם קובעים אבל אם לא נהג הגוי כולו בו איסור והתירו אדם אחד לא נאמר על זה ואותי אתם קובעים. ומיכן תדע שאין גוזרין גזרה על (השאר חסר). גזרו על בנותיהם שהן נדות מערסותיהם פיר' משעה שיהו קטנות מוטלים בעריסה. מאי אולמיה דשמן מפת כלומ' מאי כח איסור השמן כדי שיגזרו על הפת בעבורו מיכלל דפת קלה ושמן חמור. פיר' אישות דומיא דחתנות כגון אשה שמתאבקת בבית בעלה כלומ' כמו אשת חתונה. פיר' נש"א נדה שפחה אשת איש. ואית דאמרי ארמית. באותה שעה, שבא [אמנון] על תמר אחותו. שלא יהא תינוק ישראל מתלמד מתינוק גוי משכב זכור. [ל"ז ע"א] האי ידע לארגולי כלומ' האי יודע ללמד משכב זכור.
<h2>דף לז.</h2>
אמ' ליה אנא נמי שראי חדא. והוי להו תלת. ואם תאמר הרי כמה דברים התיר ר' (יש לך), יש לומר כי ר' לא נמנה הוא ובית דינו והתיר אלא אילו שלשה דברים בלבד. ואמרי לה כל שעתו. פיר' כל חכמי אנשי דורו. אמ' ליה ר' אלעזר לההוא סבא [ל]אלתר שריתוה הא דהתירה ר' לינשא לאלתר התירה או דילמ' לאחר שנים עשר חדש כול'. ומישום דהוה ההוא סבא בההוא מנינא כלומ' היה בדור שנימנה ר' והתירה. אמ' אביי הכל מודים ר' ורבנן אם אמר לה הרי זה גיטך לכשתצא חמה מנרתיקה כלומ' לכשתצא חמה מנרתיקה הוי גט וזה משל הוא אלא עיקר הדבר כגון שאמר לה הרי זה גיטך לכשאבוא ממקום פלו' לכשיבוא הוי גט אבל אם אמר לה על מנת שתצא חמה מנרתיקה הוי גט מעכשו קאמ' לה וזה נמי משל למי שאומר זה גיטך על מנת שאבוא מעכשו הוי גט שהאומר על מנת כאומר מעכשיו דאמי לא נחלקו אלא באם תצא כגון שאמ' לה הרי זה גיטך אם באתי ר' סבר לה כר' יוסי דאמ' זמנו שלשטר מוכיח עליו שמחיים כתבו לה וכיון שמחיים כתבו הוה ליה גט מחיים וכשר והוה ליה כמהיום אם מתי כלומ' זה גיטך מהיום אם מתי ואינו גט לאחר מיתה ומותרת להנשא למי שתרצה ואינה זקוקה ליבם ותנא קמא לא סבר לה כר' יוסי והוה ליה כזה גיטך אם מתי כלומ' אינו גט אלא לאחר מיתה וכיון שאינו גט אלא לאחר המיתה גט פסול הוא שאין גט לאחר מיתה וזקוקה היא ליבם. איל קמצא ושושיבא וסוסביל כולם מיני ארבה הם. רב פפא [אמר] שושיבא קסבר דתנא קמא ויוסף בן יועזר קא מיפלגי בראשו ארוך. ואם תאמר היכן תנא קמא, יש לומ' מדקתני העיד יוסף בן יועזר מיכלל דאיכא מאן דפליג עליה. והוא לעצמו [סבר] שהוא מותר.
<h2>דף לז:</h2>
ופי' משקי בית מטבחיא המשקים והם המים שבבית המזבח טהורים הן ואין מקבלין טומאה. האי יוסף שריא יוסף אסירא מיבעי ליה שהרי העיד שיקרב כמת מסאב וזה איסורא קא אסר כול'. אמרוה רבנן להא טומאה בחיבורין דאוריתא קמיה דרבא, ופי' טומאה בחיבורין כגון שהיה אדם ידו אחת נוגעת במת וידו אחרת נוגעת בטהור דאוריתא. מאי היא פיר' מנין שטומאת חיבורין מן התורה שבעה דכת' [במדבר י"ט] הנוגע במת כול'. פיר' ספיק טומאה ברשות הרבים היאך גמרינן לה מסוטה דכת' [שם ה'] ונסתרה והיא נטמאה מגיד הכת' שאינה נסתרת אלא ברשות היחיד ואם נסתרה ברשות היחיד [עה"ג הוה לן ספיק טומאה ברשות היחיד שמא נטמאה בסתירתה או לא] הוה לן ספיק שמא נבעלה או לא נבעלה וספיק טומאה ברשות היחיד טמא הילכך תשתה מי המרים מיכלל שאם נסתרה ברשות הרבים לא אמרינן שמא נטמאה שספק טומאה ברשות הרבים טהור ואינה שותה מי המרים. לא ספיק טומאה ברשות הרבים טהור מן התורה הוא אבל אין מורין כן אתא איהו אורי שספק טומאה ברשות הרבים טהור והתיר להם. פי' קורות נעץ להן כלומ' מדד להם בארץ שיעור רשות הרבים ושיעור רשות היחיד ואמר להם עד כאן רשות הרבים כול' ור' ינאי היה מחמיר לכל מי שישאל אותו בזה שהתיר יוסף בן יועזר ואומ' להם הא מיא בנהר זול טבול כול'.
<h2>דף לח.</h2>
איכא דמתני כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו מישום בישולי גוים ואיכא דמתני כל שאינו עולה (השאר חסר).
<h2>דף לט.</h2>
זבן תכילתא אתא ושאיל (מי איתה) [איתתא מי] מהימנא עליה שצבעתו בתכלת או דילמא חישינן שמא בדבר אחר צבעתו (והו אלניל) [והוא לניל] שמראיתו קרוב למראית התכלת. צריכין לקבל דברי חבירות שאומרים להם חייבים אתם לקבל עליכם שתעשו מצות כך וכך. ופיר' קומעת מלשון קמיע. חבית אסור בחותם אחד והוא סימן דברים אם ישלחם ישראל ביד גוי לישראל אחר בחותם אחד אסורין. עבדו של חבר הרי הוא כחבר ואילולי שהוא בעצמו חתכו מן האילנות בסכנותיה לא הוה מזבין ליה לישראל וודאי לא קנאו מגוי ומכרו לישראל.
<h2>דף לט:</h2>
ושמואל שהפחית מן הסימן חת ואמ' בית אסור חתיכת דג שאין בה סימן מאי טעמא לא אמרה בסימן והלא היא נמי אסורה בחותם אחד. ופריק' אמר לך שמואל חתיכת דג שאין בה סימן היינו בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן וכיון דאמר בי"ת אסור יש בו בשר ואין צריך לומר חתיכת (בשר) [דג] כול'. וכולן אם נזדמן אדם בסעודה והביאם לו בעל הבית מותרין ואפילו היה בעל הבית עם הארץ. הרי אילו אסורין בהנאה למעוטי דאמ' חזקיה בידוע שדרכן להשליך בהן יין אסורין בהנאה, קתני אילו בלבד אסורין בהנאה אבל דאמר חזקיה אינן אסורין בהנאה וכך נמי למעוטי מוריאס דר' יוחנן דאמ' אסור בהנאה וכן נמי גבינת בית אוניאקי וסתם אילו (שמינה ינו) [שמנה] אותם כר' מאיר דהתם אמר ר' מאיר אסורין בהנאה והכא נמי אמרינן אסורין בהנאה.
פיר' דבדבניות פירות כגון ענבים ותאנים שמנטפות מים, אותו המים שמטיף מהם לא יכשיר דבר לקבל טומאה. ר' יוסי אומר השלחין אסורין. הזתים הנדפים מאד בעת שיאחזם אדם יעקרו מגרעינתם. חגבים מן הסלילה ממקום שניצודין ממנו. ואית דמפרשי מן הסלילה הנמכרים בשוק בכלי כול'. ורמינהי בוצר לגת כול' הנה בוצר ענביו לגת מי הענבים מכשיר ופריק התם בבוצר לגת למשקה קא בעי להו כול'.
<h2>דף מ.</h2>
ופיר' כילכית דגה קטנה. כאן בפתוחות כילכית אחת שרי דאמרינן כיון שהחביות כולם פתוחות כאילו כלי אחד הן ומותרין בכילכית אחת וכאן בסתומות בעינן שתי כילכיות. פירוש בשחתיכות שוות כל אחת כשיעור חברתה ואינה יתרה כלום. אי הכי אם החתיכות כולן שוות וכל אחת ניכרת שיש לה סנפיר וקשקשת מאי למימרה. ורמינהי דג טמא משריץ כלומ' מוציא שרצים ואינו מוציא בצים. זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים, פירושו דג טהור מטיל בצים ומשריצם בחוץ כלומ' ביציו לאחר יציאתם ממעיו משריצים ודג טמא נמי יש לו בצים אלא במעיו משריצ(י)ם ואינם יוצאים ממעיו כשהן בצים אלא לאחר שמשריצ(י)ם במעיו יוצאים כול'. פיר' כודרת באלערבי אכדייה. ואלכד[יי]ה כדי צפתהא מטאולה מדורה כול'. אמר רבא בשנימחו עוברי ביצי הדגים לכך צריך ליקח אותם מן המומחה. ואקשינן על ר' דוסתי דאמ' סמי מיכן עוברי דגים דאלמא קסבר אין לביצי הדגים סימן והא קתני כך סימני עוברי דגים, הרי יש סימן לביצי הדגים. ופריק משכחת לה לעוברי דגים שהן בצים בשליפוחא כול'.
<h2>דף מ:</h2>
מהו דתימא ניחוש שמא עירבו בו מן חלתית עצמו קא משמע לן כיון שהעלין שלו שריקן פיר' באלערבי זלקה עלין שלו חלוקין לא מידביק בהו חלתית. פיר' אופתיק אוצר יין תפוחים באלערבי נטוח אלתפאח לפניו הוא דאסור מישום שאין לוקחין התרומה מכהן שמוכרה בחנות אלא בזול שלוקחיה (מעלו) [מעט] הם אבל הבא מן האוצר אינו מוכרו דחאייש שמא שומעין בו שמוכר התרומה לשום חולין ומפסדו הכל ממנו ואין נותנין לו ממה שבאוצר כלום, לפניו הוא דאסור כיון שהוא מוכרה לשום חולין אסור לו למכרה בחנות. ואפילו שלא לשם חולין. שמא לא מתרמי לו כהן וימכרנה לחולין. אבל מה שמוכרו מן האוצר מותר דלא אתי לזבוניה לחולין.
